החלטה בתיק בש"א 3274/05

1.         המבקשת, הנתבעת בתיק העיקרי, חוייבה בתשלום בפועל של 316,474  ש"ח , ובהפקדה של 200,000  ש"ח, עד להכרעת מל"ל, וכן לתשלום שכ"ט עו"ד בסך 47,500  ש"ח, והוצאות בשיעור 40% מהוצאות המשפט, וזאת בסיום פסק דין שבו הוחלט על אחריות, חלקית, של המבקשת לנזקי המשיבים.

2.         ב"כ המבקשת, עו"ד ניסני-יצחק, הגישה בקשה לעיכוב ביצוע של פסק הדין. נימוקיה הם סיכויים להצלחה בערעור, כאשר, לטענתה, טעה בית משפט זה בכללים של היפוך נטל הראיה, יישום הדוקטרינה של נזק ראייתי וכן טעה ביישום מבחני ההסתברות לנזק בעקבות אי גילוי הגידול במוחו של התובע. בנוסף לכך טוענת הנתבעת כי " במידה ולא יעוכב ביצוע פסק הדין, הרי שיקשה עליה להשיב המצב לקדמותו, וזאת, בין היתר, לאור מצבם הכלכלי של המשיבים, כפי שעלה מן העדויות"(סעיף 13 לבקשה). הבקשה היא להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין עד למתן פסק דין בערעור, שיוגש על ידי הנתבעת בבית המשפט העליון.

3.         ביקשתי את תגובת הצד שכנגד (ראה החלטה מיום כה אלול תשס"ה              (29.9.05).

4.         תגובת התובעים - מפורטת ומתבססת על אסמכתאות משפטיות. טענתם הראשונה של התובעים היא כי הבקשה של הנתבעת אינה נתמכת בתצהיר ולכן יש לדחותה בשל כך. מוסיפים וטוענים התובעים כי כדי לעכב ביצוע פסק דין כספי יש להוכיח את סיכויי ההצלחה בערעור וחוסר אפשרות להחזיר את הכספים , ושני דברים אלה לא הוכחו.

5.         לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, נראה לי כי יש להעדיף את נימוקי תשובת הנתבעים, ועל כן יש לדחות את הבקשה.

6.         צודקים הנתבעים כי טענתה של  התובעת בדבר העדר יכולת כספית של הנתבעים להחזיר את הסכום שיקבלו, אם הערעור יתקבל, היא טענה המחייבת אימות בתצהיר, ככל טענה עובדתית. למותר לציין כי אם היה מוגש תצהיר כזה, היו המשיבים (הנתבעים) רשאים להגיש תצהיר שכנגד וכן לחקור את מגיש התצהיר מטעם המבקשת, ואז היה בית המשפט קובע ממצאים עובדתיים ביחס להעדר היכולת או אי העדר היכולת של המשיבים להחזיר את כספי הפיצוי, אם הערעור שיוגש על ידי המבקשת, היה מתקבל.  אין די במילים הסתמיות של ב"כ המבקשת עו"ד מירי ניסני-יצחק כי הטענות העובדתיות הכלולות בבקשתה לעיכוב ביצוע עולות מכתבי בית הדין ומן הראיות (סעיף 16 לבקשה). אין בפניי כל ממצא עובדתי ביחס לרכושם של הורי התובע והבטחונות שהם יכולים להציב כנגד קבלת הסכום המגיע להם על פי פסק הדין. לפיכך, טענה זו - שהיא המרכזית בבקשה - לא הוכחה כדבעי על ידי המבקשת (התובעת), ולכן, יש לדחות את הבקשה, על אתר.

7.         בהקשר זה נעיר, כי גם אם מידע כל שהוא ביחס למצבם הכלכלי של התובעים ניתן היה להסקה מן הראיות שהוגשו לפני מספר שנים בתיק, אין בכך די.

            ראשית ,ב"כ המבקשת לא הצביעה על כל ראיה קונקרטית, ולא נקבה כל סכום של הכנסה או של רכוש של התובעים או מי מהם, אשר ניתן להסיק מן הראיות. חובתו של בעל דין המבקש להניע את גלגלי הצדק, להציג באופן ברור ובהיר את הראיות התומכות בבקשתו, ולא להפנות את בית המשפט לתיק עב כרס מבלי לציין מסמך קונקרטי או ראייה ספציפית.

שנית, גם אם הייתי עושה מאמץ ומוצא ראייה פלונית על הכנסתו של מי מהורי התובע, היה זה, מטבע הדברים, נכון ליום העדות, שהיה לפני זמן רב, ואין כל בטחון כי זה המצב היום. לעניין זה הביא עו"ד גבעון, ב"כ המשיבים, החלטה של בית המשפט העליון, ואני סבור כי היא מתאימה למקרה שלפנינו, ועל כן יש לאמצה. בהחלטה זו נקבע, בין היתר, כדלקמן (ע"א 3976/02  אריה חברה לביטוח בע"מ נ' דני גונן  תק-על 2002     (2), 1867, פיסקה 3):

"יצוין, כי הבקשה לא נתמכה בתצהיר לביסוסה של הטענה, כי קיים חשש שהמשיב לא יוכל להחזיר את הכספים שנפסקו לזכותו, היה ויתקבל ערעורה של המבקשת. טענה זו ראוי לה, דרך כלל, שתיתמך בתצהיר, אשר יעסוק במצבו הכלכלי העכשווי של הזוכה. ההסתמכות על המצב הכלכלי, כפי שעלה במסגרת הראיות, הינה פרובלמטית מבחינות שונות. ניתן להצביע על כך, שבמקרים לא מעטים חולף זמן מעת שמוצגות הראיות ועד שעולה על הפרק השאלה האם יש לעכב את ביצועו של פסק הדין. משמע, אפשר שמצבו הכלכלי של הזוכה השתנה. זאת ועוד, במהלך המשפט, חולק המזיק או מי שבא בנעליו, לעיתים קרובות, על אמיתות טענותיו של הניזוק, באשר למצבו הכלכלי; משמגיעה השעה להגיש בקשה לעיכוב ביצוע משתנה העמדה הקודמת" (ההדגשה הוספה - מ.ד.).

            דברים אלה נכונים, ביתר שאת, בתיקי נזקי גוף, כאשר הנתבעת - ברוב רובם של המקרים - שוכרת שרותי חוקרים (וכך גם, מסתבר, כי נהגה הנתבעת בתיק שבפנינו), ולכן המידע נמצא בידיה. אי הבאתו של מידע זה  לבית המשפט, מעורר את השאלה, שמא מצב התובעים אינו כה גרוע, מבחינה כלכלית, כנטען בבקשה. על כל פנים, עול הראייה בעניין זה מוטל על המבקשת, והיא אפילו לא טרחה לעסוק בהרמתו.

8.         לא ראיתי לנכון לעסוק בסיכויי הערעור. ב"כ המבקשת מציינת בבקשתה כי בכוונתה להגיש ערעור בעתיד, אך את הערעור עצמו לא צרפה, ובבקשה התייחסה, רק בקצרה, לכמה נימוקי ערעור. מאידך גיסא, ב"כ המשיבים, עו"ד גבעון, מציין כי אף הוא הגיש ערעור. הוא מזכיר בבקשתו, בקצרה, את נימוקי הערעור, ואף כותב  כי הערעור מצורף לתגובתו, אך ערעור כזה לא צורף. לכל היותר, ניתן לומר כי שני הערעורים, לפחות מנקודת מבטו של בית משפט זה, לצורך בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, "מקזזים" האחד את משנהו.

9.         על כל פנים, אין חולק כי לצורך בקשה לעיכוב  ביצוע פסק דין כספי על המבקש לעמוד בשני התנאים המצטברים של סיכויי הצלחה בערעור וחוסר אפשרות להשיב את הכספים. משקבעתי כי המבקשת לא טרחה להמציא כל ראיה כדי להוכיח את התנאי השני, אין צורך שאדון בתנאי הראשון, אשר הוא בעייתי ואינו פשוט כלל ועיקר, ואף קשה לדרוש משופט שכתב פסק דין, להעריך את סיכויי ההצלחה בערעור על פסק דינו שלו.

10.       מעבר לצורך, אציין כי בקשת המבקשת היא  רחבה מאוד, שכן מבוקש לעכב ביצוע כל פסק הדין, כאשר לפחות לגבי החלק של הפקדת סך 200,000  ש"ח בידי עורכי הדין, כפקדון עד להכרעת המוסד לבטוח לאומי (ראה פיסקה 194 לפסק הדין), אין בבקשה כל נימוק לעיכוב ביצוע חלק זה של פסק הדין.

11.       התוצאה היא כי הבקשה נדחית.

12.       המבקשת תשלם למשיבים הוצאות בקשה זו ושכ"ט עו"ד, בסכום כולל של 3,000  ש"ח בצירוף מע"מ כדין.

13.       המזכירות תשלח העתק החלטה זו  לב"כ הצדדים.

ניתנה היום ז' בתשרי, תשס"ו (10 באוקטובר 2005) בהעדר הצדדים.